רי״ט
ו׳אם איחר יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה ונכון שלא לאחר שלשה ימים:
6If one delayed, he may still fulfill it by blessing whenever he wishes — but it is proper not to delay more than three days.
ז׳באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים ובספרד נוהגים לברך מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר אפי' בפחות מפרסה:
7In Ashkenaz and France they do not bless when traveling from city to city, since the obligation was only imposed for those who travel through deserts where wild animals and bandits are common. In Spain the custom is to bless since all roads are presumed to be dangerous — however for less than a parasang one does not bless, unless it is a place known to be especially dangerous, in which case even less than a parasang requires a blessing.
ח׳בכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל אלא כל שעלה למטה וירד מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום (פי' מעלות שעושין דיינים לשבת כשדנין) לידון אין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע: הגה ויש אומרים דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל (טור בשם הראב"ד והר"ר יוסף וכן נוהגין באשכנז):
8For any illness one must bless, even if it is not a life-threatening illness or an internal wound — rather any time one took to bed and recovered, since it is like one who was brought up to the tribunal to be judged. There is no distinction between a recurring ailment that comes from time to time and one that is not recurring. Rema: Some say one only blesses for a life-threatening illness such as an internal wound. (Tur in the name of Ra'avad and R. Yosef, and this is the custom in Ashkenaz)