ל״ב
מ׳כִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָנֹכִ֖י לְעֹלָֽם׃
40Lo, I raise My hand to heavenAnd say: As I live forever,
כי אשא אל שמים ידי. כִּי בַחֲרוֹן אַפִּי אֶשָּׂא יָדִי אֶל עַצְמִי בִּשְׁבוּעָה:
כי אשא אל שמים ידי FOR I SHALL LIFT UP MY HAND TO HEAVEN — This means; for in My wrath I shall lift up My hand to Myself in an oath.
ואמרתי חי אנכי. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה הוּא, אֲנִי נִשְׁבָּע חי אנכי:
ואמרתי חי אנכי — This is the expression of an oath: I SWEAR AS TRUE AS I LIVE [FOR EVER].
מ״אאִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם׃
41When I whet My flashing bladeAnd My hand lays hold on judgment,Vengeance will I wreak on My foes,Will I deal to those who reject Me.
אם שנותי ברק חרבי. אִם אֲשַׁנֵּן אֶת לַהַב חַרְבִּי לְמַעַן הֱיוֹת לָהּ בָּרָק, שפלנ"דור:
אם שנותי ברק חרבי means, IF I SHALL WHET THE BLADE OF MY SWORD, so that it shall have a flash (ברק); splendeur in old French
ותאחז במשפט ידי. לְהַנִּיחַ מִדַּת רַחֲמִים מֵאוֹיְבַי שֶׁהֵרֵעוּ לָכֶם "אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (זכריה א טו), וְתֹאחֵז יָדִי אֶת מִדַּת הַמִּשְׁפָּט לְהַחֲזִיק בָּהּ וְלִנְקֹם נָקָם:
ותאחז במשפט ידי AND MY HAND TAKE HOLD ON JUDGMENT — i.e., on strict justice, relinquishing (i.e. withdrawing) My attribute of mercy from My enemies who have done so much evil unto you, — “I was angry only a little, but they helped to do harm” (Zechariah 1:15). — but My hand shall grasp the attribute of justice to hold fast to it in order to take vengeance.
אשיב נקם וגו'. לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּאַגָּדָה מִתּוֹךְ לְשׁוֹן הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר ותאחז במשפט ידי — לֹא כְמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּבָּ"ה, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם זוֹרֵק חֵץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבוֹ, וְהַקָּבָּ"ה זוֹרֵק חִצָּיו וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבָם כְּאִלּוּ אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ, שֶׁהֲרֵי בָרָק הוּא חִצּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, וְהַמִּשְׁפָּט הַזֶּה לְשׁוֹן פֻּרְעָנוּת הוּא, בְלַעַז יושטיצ"א:
אשיב נקם וגו׳ I WILL RENDER VENGEANCE [TO MY ADVERSARIES]. — Our Rabbis derived in the Agada from the wording of the text which states, “And My hand shall hold the משפט fast”, that the nature of the Holy One, blessed be He, is not like the nature of human beings: The nature of a human being is that when he shoots an arrow he cannot bring it back (i.e., cannot check its flight); the Holy One, blessed be He, however, shoots His arrows and it is in His power to bring them back as though He is still holding them in hand, for, you see, lightning is His arrow, for it states here ברק חרבי, “Lightning is my weapon, and my hand holds fast to משפט" (Mekhilta). This משפט (i.e., משפט according to this explanation) has the meaning of punishment, in old French justicia, the execution of justice (the third definition given by Rashi on Exodus 28:15 of this word)
מ״באַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב׃
42I will make My arrows drunk with blood—As My sword devours flesh—Blood of the slain and the captiveFrom the long-haired enemy chiefs.
אשכיר חצי מדם. הָאוֹיֵב:
אשכיר חצי מדם I WILL MAKE MY ARROWS DRUNK WITH BLOOD of the enemy,
וחרבי תאכל בְּשָׂרָם:
וחרבי תאכל AND MY SWORD SHALL DEVOUR their FLESH.
מדם חלל ושביה. זֹאת תִּהְיֶה לָהֶם מֵעֲוֹן דַּם חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל וְשִׁבְיָה שֶׁשָּׁבוּ מֵהֶם:
מדם חלל ושביה FROM THE BLOOD OF THE SLAIN AND THE CAPTIVE i.e., this will happen to them because of the sin of those slain in Israel (i.e., on account of their blood; מדם), and because of the captives they have made amongst them,
מראש פרעות אויב. מִפֶּשַׁע תְּחִלַּת פִּרְצוֹת הָאוֹיֵב, כִּי כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה נִפְרָע מִן הָאֻמּוֹת פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם עֲוֹנָם וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם מֵרֵאשִׁית פִּרְצָה שֶׁפָּרְצוּ בְיִשְׂרָאֵל:
מראש פרעות אויב — because of the sin of even the very first (ראש) breach (פרעות) made by the enemy (פרצות = פרעות); because when the Holy One, blessed be He, exacts punishment from the heathen nations for the wrongs they have inflicted upon Israel, He visits on them their own sin and the sins of their ancestors, from the very first breach they have made in Israel (Sifrei Devarim 332:5).
מ״גהַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃ {פ}
43O nations, acclaim this people!For [God] will avenge the blood of these servants,Wreak vengeance on opponents,And cleanse this people’s land.oAnd cleanse this people’s land Cf. Num. 35.33. Meaning of Heb. uncertain; Ugaritic ʼudmʻt “tears” suggests the rendering “And wipe away the tears of God’s people.” Cf. Isa. 25.8.
הרנינו גוים עמו. לְאוֹתוֹ הַזְּמַן יְשַׁבְּחוּ הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, רְאוּ מַה שִּׁבְחָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ, שֶׁדָּבְקוּ בְּהַקָּבָּ"ה בְּכָל הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא עֲזָבוּהוּ, יוֹדְעִים הָיוּ בְּטוּבוֹ וּבְשִׁבְחוֹ:
הרנינו גוים עמו SING ALOUD, O YE NATIONS, OF HIS PEOPLE — At that time (when I shall take vengeance on them) the nations will praise Israel (Sifrei Devarim 333:2): “See, how praiseworthy is this people, — that they have cleaved to the Holy One, blessed be He, amidst all the troubles which have passed over them, and have not forsaken Him, for they had constantly experienced His goodness and His excellence”.
כי דם עבדיו יקום. שְׁפִיכוּת דְּמֵיהֶם, כְּמַשְׁמָעוֹ:
כי דם עבדיו יקם FOR HE WILL AVENGE THE BLOOD OF HIS SERVANTS — i.e., the shedding of their blood, as the phrase usually implies.
ונקם ישיב לצריו. עַל הַגָּזֵל וְעַל הֶחָמָס, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד') "מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה", וְאוֹמֵר (עובדיה י') "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב וְגוֹ'" (עי' ספרי):
ונקם ישיב לצריו AND HE WILL RENDER VENGEANCE TO HIS ADVERSARIES for their robbery and their violence, just as it is stated, (Joel 4:19) “Egypt shall be a desolation and Edom shall be a desolate wilderness, for the violence against the children of Judah …”, and it states in another passage (Obadiah 10) “For the violence against thy brother Jacob [shame shall cover thee]” (cf. Sifrei Devarim 333:3).
וכפר אדמתו עמו. וִיפַיֵּס אַדְמָתוֹ וְעַמּוֹ עַל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְשֶׁעָשָׂה לָהֶם הָאוֹיֵב:
וכפר אדמתו עמו means, and He will appease His land and His people for the miseries that have passed over them and for that which the enemy has caused them.
וכפר. לְשׁוֹן רִצּוּי וּפִיּוּס, כְּמוֹ (בראשית לב, כא) "אֲכַפְּרָה פָנָיו" — אַנְחִינֵיהּ לְרוּגְזֵיהּ:
וכפר is an expression denoting appeasing and calming, as e.g. (Genesis 32:21) אכפרה פניו which is rendered in the Targum by “I will appease his anger” (cf. Rashi on that verse).
וכפר אדמתו וּמַה הִיא אַדְמָתוֹ? עמו. כְּשֶׁעַמּוֹ מִתְנַחֲמִים אַרְצוֹ מִתְנַחֶמֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ", בַּמֶּה רָצִיתָ אַרְצֶךָ? "שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב" (תהילים פ"ה).
וכפר אדמתו AND HE WILL PROPITIATE HIS LAND — and what is His land? עמו HIS PEOPLE — when His people receives comfort His land, too, receives comfort, and so, too, it states, (Psalms 85:2) “Thou hast been favourable, O Lord, unto Thy land” — whereby hast Thou been favourable unto Thy land? The words that follow in the text give the answer: “Thou hast brought back the captivity of Jacob” (Thy people).
בְּפָנִים אֲחֵרִים הִיא נִדְרֶשֶׁת בְּסִפְרֵי וְנֶחְלְקוּ בָהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה דוֹרֵשׁ כֻּלָּהּ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּי נְחֶמְיָה דוֹרֵשׁ אֶת כֻּלָּה כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת, רַבִּי יְהוּדָה דוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל — (כו) אמרתי אפאיהם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, עַד (כז) ולא ה' פעל כל זאת. (כח) כי גוי אבד עצות המה. אָבְדוּ תוֹרָתִי שֶׁהִיא לָהֶם עֵצָה נְכוֹנָה, ואין בהם תבונה לְהִתְבּוֹנֵן (ל) איכה ירדף אחד מִן הָאֻמּוֹת אלף מֵהֶם, אם לא כי צורם מכרם. (לא) כי לא כצורנו צורם הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי עַד תַּכְלִית. וְרַ' נְחֶמְיָה דוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת, כי גוי אבד עצות המה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי תְחִלָּה עַד ואיבינו פלילים:
— In a different manner is it (the section from v. 26 onwards) expounded in Sifrei, and there is a difference of opinion regarding it between R. Judah and R. Nehemiah. R. Judah expounds the whole of it as having reference to Israel, whilst R. Nehemiah refers the whole of it as referring to the other nations (Sifrei Devarim 327). R. Judah explains it as referring to Israel as follows: (26) אמרתי אפאיהם in the same manner as I have explained it, up to (27) כי גוי אבד עצות המה (28) .ולא ה' פעל כל זאת FOR THEY ARE A NATION LOSING COUNSEL, i.e., they have lost My Torah, which was a fitting counsel for them, ואין בהם תבונה AND THERE IS NO UNDERSTANDING IN THEM to consider,# (30) איכה ירדף אחד HOW ONE MAN of the nations COULD PURSUE אלף A THOUSAND of them, אם לא כי צורם מכרם EXCEPT THAT THEIR ROCK HAD DELIVERED THEM into their power.# (31) כי לא כצורנו צורם — all as I have explained, right up to the end. — R. Nehemiah expounds it as referring to the other nations as follows: (28) כי גוי אבד עצות המה — This he explains as I have explained it at first up to (31): ואיבינו פלילים
(לב) כי מגפן סדם גפנם. שֶׁל אֻמּוֹת:
— (32) כי מגפן סדם גפנם FOR AS THE VINE OF SODOM IS THEIR VINE — i.e. the vine of the other nations.
ומשדמת עמרה וגו'. וְלֹא יָשִׂימוּ לִבָּם לִתְלוֹת הַגְּדֻלָּה בִּי:
ומשדמת עמרה AND OF THE FIELDS OF GOMORRAH etc., — and they do not set their mind to attribute the greatness to Me.
ענבמו ענבי רוש. הוּא שֶׁאָמַר לולי כעס אויב אגור עַל יִשְׂרָאֵל לְהַרְעִילָם וּלְהַמְרִירָם, לְפִיכָךְ אשכלת מררת למו לְהַלְעִיט אוֹתָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְבָנַי:
ענבמו ענבי רוש THEIR GRAPES ARE GRAPES OF GALL — This is what it stated above לולא כעס אויב אגור WERE IT NOT THAT THE ANGER OF THE ENEMY IS HEAPED UP against Israel to destroy them (cf. Rashi’s explanation of אגור above) — so, too, here: "their grapes are grapes of gall”, to make them (the Israelites) reel and to embitter their lives, and therefore אשכלות מררות למו BITTER CLUSTERS ARE FOR THEM to make them swallow them for what they have done to My children.
(לג) חמת תנינם יינם. מוּכָן לְהַשְׁקוֹתָם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂין לָהֶם:
(33) חמת תנינם יינם WINE OF DRAGONS IS THEIR WINE — i.e., the wine prepared to give them to drink for what they have done to them (יינם “their wine” is not the wine which they prepare, but that which is prepared for them).
(לד) כמס עמדי. אוֹתוֹ הַכּוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע"ה) "כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְגוֹ'":
(34) כמס עמדי IS IT NOT LAID WITH ME — “it” means that cup (which is implied in the word יינם, “the wine prepared for them”), as it states. (Psalms 75:9) “For in the hand of the Lord is a cup … [and the dregs thereof all the wicked of the earth shall drink them]”.
(לה) לעת תמוט רגלם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "תִּרְמְסֶנָּה רֶגֶל" (ישעיהו כ"ו):
(35) לעת תמוט רגלם AT THE TIME THEIR FOOT (i.e., of the enemies) SHALL TOTTER — this is similar to what is said, (Isaiah 26:6) “The foot shall tread it down”.
(לו) כי ידין ה' עמו. בְּלָשוֹן זֶה מְשַׁמֵּשׁ כי ידין בִּלְשוֹן דְּהָא, וְאֵין יָדִין לְשוֹן יִסּוּרִין אֶלָּא כּמוֹ כִּי יָרִיב אֶת רִיבָם מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם. כי יראה כי אזלת יד וגו':
(36) כי ידין ה׳ עמו — In this explanation, in the phrase כי ידין the word כי is used in the meaning of “because” (not as in the former explanation where it means “when”), and ידין is not an expression for sufferings (the meaning it was given above) but it means as much as: For He (God) will plead their cause (take their parts) against the power of their oppressors, כי יראה כי אזלת יד וגו׳, when He sees that the hand of the enemy waxes mighty, etc.
(לז) ואמר אי אלהימו. הָאוֹיֵב יֹאמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל? כְּמוֹ שֶׁאָמַר טִיטוּס הָרָשָׁע כְּשֶׁגִּדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת (גיטין נ"ו), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז'): וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאוֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ":
(37) ואמר אי אלהימו AND HE SAYS WHERE IS THEIR GOD — i.e., when the enemy (cf. this with Rashi’s previous explanation) will say, “Where is the God of Israel?” — even as Titus, the wicked, asked, when he pierced the curtain of the Holy of Holies (cf. Gittin 56b), just as it is said, (Micah 7:10) “Then my enemy shall see it, and shame shall cover her who said unto Me, Where is the Lord, thy God?”
(לט) ראו עתה כי אני וגו'. אָז יְגַלֶּה הַקָּבָּ"ה יְשׁוּעָתוֹ וְיֹאמַר ראו עתה כי אני אני הוא, מֵאִתִּי בָּאת עֲלֵיהֶם הָרָעָה וּמֵאִתִּי תָבֹא עֲלֵיהֶם הַטּוֹבָה:
(39) ראו עתה כי אני וגו׳ means, then the Lord will display His saving power and will say, SEE NOW, THAT IT IS I, EVEN I — from Me came the evil upon them (the Israelites) and from Me will good come upon them.
ואין מידי מציל. שֶׁיַּצִּיל אֶתְכֶם מִן הָרָעָה אֲשֶר אָבִיא עֲלֵיכֶם:
ואין מידי מציל AND THERE IS NONE THAT CAN DELIVER OUT OF MY HAND — i.e. that can deliver you (the nations) from the evil which I shall now bring upon you.
(מ) כי אשא אל שמים ידי. כְּמוֹ כִּי נָשָׂאתִי — תָּמִיד אֲנִי מַשְׁרֶה מְקוֹם שְׁכִינָתִי בַשָּׁמַיִם, כְּתַרְגּוּמוֹ, אֲפִלּוּ חַלָּש לְמַעְלָה וְגִבּוֹר לְמַטָּה אֵימַת עֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁגִּבּוֹר לְמַעְלָה וְחַלָּשׁ מִלְּמַטָּה:
(40) כי אשא אל שמים ידי — The first two words (continuing this exposition) are as much as כי נשאתי, “Because I have lifted up”, and the text means: everlasting I made the heaven the dwelling-place of My Glory, — as the Targum takes it (“For I have established in heaven the place of My Divine Glory”) — therefore there will surely be none that can deliver you, for even when the weak person is above and the strong below, the fear of him that is above lies upon him that is below; how much more is this so when “I”, the strong, am above and you, the weak, are below.
ידי. מְקוֹם שְׁכִינָתִי, כְּמוֹ "אִישׁ עַל יָדוֹ" (במדבר ב'), וְהָיָה בְיָדִי לְהִפָּרַע מִכֶּם, אֲבָל אָמַרְתִּי שֶׁחַי אָנֹכִי לְעוֹלָם, אֵינִי מְמַהֵר לִפָּרַע לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁהוּת בַּדָּבָר, אֲנִי חַי לְעוֹלָם וּבְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם וְהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לִפָּרַע מִן הַמֵּתִים וּמִן הַחַיִּים; מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת מְמַהֵר נִקְמָתוֹ לְהִפָּרַע בְּחַיָּיו כִּי שֶׁמָּא יָמוּת הוּא אוֹ אוֹיְבוֹ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא רָאָה נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ אֲבָל אֲנִי חַי לְעוֹלָם, וְאִם יָמוּתוּ הֵם וְאֵינִי נִפְרָע בְּחַיֵּיהֶם, אֶפָּרַע בְּמוֹתָם:
— ידי means the place of My Divine Glory, as (Numbers 2:17) “every man by his place (ידו)”, — therefore I had the power to punish you immediately, but I said that I shall live forever, therefore I need not hasten to exact punishment, because I have time for this matter: I live for ever and in later generations can punish them, for I have the power to exact punishment both from the living and the dead. A human king who is always going to die (may die at any moment), takes quick vengeance to punish during his lifetime, because either he or his enemy may die with the result that he would never exact his vengeance from him; but I live for ever, and if they (My enemies) should die and I shall not have exacted punishment from them during their lifetime, I can exact it when they are dead.
(מא) אם שנותי ברק חרבי. הַרְבֵּה אִם יֵשׁ שֶׁאֵינָם תְּלוּיִן, כְּשֶׁאֲשַׁנֵּן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה:
(41) אם שנותי ברק חרבי — There are many instances where the particle אם is not used conditionally (i.e., it does not signify “if”). Here, also: when I shall whet ברק חרבי MY GLITTERING SWORD AND MY HAND SHALL HOLD FAST ON JUSTICE, etc., etc., all as I have explained above.