Chumashחומש

מה אחריתם. מַה תַּעֲלֶה בָהֶם בְּסוֹפָם:

מה אחריתם [I WILL SEE] WHAT THEIR END SHALL BE — i.e. what will come upon them in the end.

כי דור תהפכת המה. מְהַפְּכִין רְצוֹנִי לְכַעַס:

כי דור תהפכת המה FOR THEY ARE A GENERATION OF PERVERSITY - i.e. they change (הפך) My goodwill into anger.

לא אמן בם. אֵין גִדּוּלַי נִכָּרִים בָּהֶם, כִּי הוֹרֵיתִים דֶּרֶךְ טוֹבָה וְסָרוּ מִמֶּנָּה:

לא אמן בם means, My training is not evident in them, for I showed them the good way and they have deviated from it.

אמן. לְשׁוֹן "וַיְהִי אֹמֵן" (אסתר ב'), נורריטור"ה בְּלַעַז; דָּ"אַ — אמן לְשׁוֹן אֱמוּנָה, כְּתַרְגּוּמוֹ, אָמְרוּ בְסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וּלְשָׁעָה קַלָּה בִטְּלוּ הַבְטָחָתָם וְעָשׂוּ הָעֵגֶל (ספרי):

אמן is of the same meaning as in (Esther 2:7) “And he brought up (אמן) Hadassah”. Nouriture in old French — Another explanation of אמן: it has the same meaning as אמונה, faithfulness, as the Targum takes it (“in whom there is no faithfulness”). At Sinai they said, “We will do and we will hearken” and after a very short time they broke their promise and made the golden calf (Sifrei Devarim 320:6).

קנאוני. הִבְעִירוּ חֲמָתִי:

קנאוני means, they made My anger glow (cf. Rashi on v. 16).

בלא אל. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אֱלוֹהַּ:

בלא אל means, with something that is not a god.

בלא עם. בְּאֻמָּה שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ"ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, בְּעֵשָׂו הוּא אוֹמֵר (עובדיה א') בָּזוּי אַתָּה מְאֹד:

בלא עם [I WILL MOVE THEM TO JEALOUSY] WITH THOSE WHO ARE NOT A PEOPLE — i.e. with a nation that has no reputation, as it states e.g. of the Chaldeans (Isaiah 23:13), “Behold, the land of the Chaldeans, this people was not; [the Assyrians founded it …]”, and of Esau it states (Obadia 1:2) “Thou art greatly despicable”.

בגוי נבל אכעיסם. אֵלּוּ הַמִּינִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהילים י"ד) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים (ספרי; יבמות ס"ג):

בגוי נבל אכעיסם I WILL PROVOKE THEM TO ANGER WITH A DEBASED NATION — these are the “Minim”, the heretics. So indeed, it states, (Psalms 14:1) “The heretic (נבל) hath said in his heart “There is no God” (Sifrei Devarim 320:10; Yevamot 63b).

קדחה. בָּעֲרָה:

קדחה means, IT BURNS.

ותיקד. בָּכֶם עַד הַיְסוֹד:

ותיקד AND IT SHALL BLAZE in your midst to the very foundations (Rashi merely supplies the words “in your midst” and paraphrases עד שאול תחתית).

ותאכל ארץ ויבלה. אַרְצְכֶם וִיבוּלָהּ (ספרי):

ותאכל ארץ ויבלה AND IT SHALL CONSUME THE LAND WITH HER INCREASE — i.e., your land and its produce (Rashi means that ארץ does not mean “the ground”, “the soil”).

ותלהט. יְרוּשָׁלַיִם הַמְיֻסֶּדֶת עַל הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכ"ה) יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ:

ותלהט AND IT SHALL SET ON FIRE [THE FOUNDATIONS OF THE MOUNTAINS] — i.e. Jerusalem that is founded on the mountains, as it is said, (Psalms 125:2) “Jerusalem, mountains are round about it” (Sifrei Devarim 320:12).

אספה עלימו רעות. אַחְבִּיר רָעָה עַל רָעָה, לְשׁוֹן "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כ"ט), "סְפוֹת הָרָוָה" (דברים כ"ט), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם" (ירמיהו ז'). דָּ"אַ — אספה אֲכַלֶּה, כְּמוֹ "פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט):

אספה עלימו רעות — This means, I will join evil to evil, אספה having the same meaning as in (Isaiah 29:1) “add ye (ספו) year to year”; (Deuteronomy 29:18) “in order to add (ספות) the drunkenness to the thirst”; (Jeremiah 7:21) “Add (ספו) your burnt offerings to your sacrifices”. — Another explanation of אספה: it means, “I will expend” (bring to an end so that there will be no more evils to bring upon them); similar to (Genesis 19:15) “lest thou be brought to an end (תספה).

חצי אכלה בם. כָּל חִצַּי אַשְׁלִים בָּהֶם, וּקְלָלָה זוֹ לְפִי הַפֻּרְעָנוּת לִבְרָכָה הִיא — חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים (ספרי; סוטה ט'):

חצי אכלה בם means all my arrows I will use to the full against them (i.e., there will be no arrows left). This curse according to the wording in which the punishment is expressed, implies a blessing: My arrows will come to an end, but they themselves will not come to an end (i.e. they will never be exterminated) (Sifrei Devarim 321:2; Sotah 9a).

מזי רעב. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "נְפִיחֵי כָפָן", וְאֵין לִי עֵד מוֹכִיחַ עָלָיו, וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מִטּוּלוּשָׂא שָׁמַעְתִּי שְׂעִירֵי רָעָב — אָדָם כָּחוּשׁ מְגַדֵּל שֵׂעָר עַל בְּשָׂרוֹ:

מזי רעב — Onkelos rendered this by “swollen by famine”. I have, however, no convincing proof for this meaning. In the name of R. Moses the Preacher of Toulouse have heard that it is the same as שעירי רעב, “hairy through hunger”, for an emaciated person grows much hair on his flesh.

מזי. לְשׁוֹן אֲרַמִּי שֵׂעָר — מִזַיָּא, "דַּהֲוָה מְהַפֵּךְ בְּמִזַיָּא" (מגילה י"ח):

In the Aramaic language the term for hair is מזיא, as e.g. in the phrase (Megillah 18a) “who was busying himself with his hair (במזיא)".

ולחמי רשף. הַשֵּׁדִים נִלְחֲמוּ בָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה'), וְהֵם שֵׁדִים:

ולחמי רשף This means, the demons fight with them (לחם means “to battle”), — as it states, (Job. 5:7) “As the בני רשף fly upwards”, and they are the demons (Berachot 5a).

וקטב מרירי. וּכְרִיתוּת שֵׁד שֶׁשְּׁמוֹ מְרִירִי, קטב כְּרִיתָה, כְּמוֹ "אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל" (הושע י"ג):

וקטב מרירי means and the destruction caused by a demon whose name is מרירי. The word קטב denotes “cutting off”, “destruction”, as in (Hosea 13:14) “I will be thy destruction (קטבך) O grave”.

ושן בהמת. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהָיוּ הָרְחֵלִים נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין (ספרי):

ושן בהמת [I WILL SEND FORTH] THE TEETH OF CATTLE [UPON THEM] (i.e., even the teeth of cattle, not only of wild beasts) — It indeed happened once that lambs bit people and caused their death (Sifrei Devarim 321:8; cf. Rashi on Leviticus 26:22).

חמת זחלי עפר. אֶרֶס נְחָשִׁים הַמְהַלְּכִים עַל גְּחוֹנָם עַל הֶעָפָר כַּמַּיִם הַזּוֹחֲלִים עַל הָאָרֶץ; זְחִילָה לְשׁוֹן מְרוּצַת הַמַּיִם עַל הֶעָפָר וְכֵן כָּל מְרוּצַת דָּבָר הַמְשַׁפְשֵׁף עַל הֶעָפָר וְהוֹלֵךְ:

חמת זחלי עפר THE FURY OF THOSE CRAWLING IN THE DUST — i.e. the poison of serpents that crawl on their bellies upon the ground as the water trickles (זחל) upon the ground. The root זחל properly denotes the passage of water upon the dust, and it is similarly used as here of the passage of anything that proceeds in a shuffling manner upon the ground.

מחוץ תשכל חרב. מִחוּץ לָעִיר תְּשַׁכְּלֵם חֶרֶב גְּיָסוֹת.

מחוץ תשכל חרב WITHOUT, THE SWORD SHALL BEREAVE — This means, outside the city will the sword of the hostile troops bereave them,

ומחדרים אימה. כְּשֶׁבּוֹרֵחַ וְנִמְלָט חַדְרֵי לִבּוֹ נְקוּפִים עָלָיו מֵחֲמַת אֵימָה, וְהוּא מֵת וְהוֹלֵךְ בָּה (ספרי); דָּ"אַ, ומחדרים אימה — בַּבַּיִת תִּהְיֶה אֵימַת דֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט') "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ", וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס; דָּ"אַ, מחוץ תשכל חרב — עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַחוּצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִסְפַּר חוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת" (שם י"א); ומחדרים אימה, עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְחַדְרֵי חֲדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ" (יחזקאל ח'):

ומחדרים אימה AND WITHIN, DREAD — when one flees and escapes, the recesses (חדרים) of his heart will vehemently beat out of dread, and he will gradually die through this (Sifrei Devarim 321:11). — Another explanation of ומחדרים אימה: In the house there will be the fear of pestilence, as it says, (Jeremiah 9:20) “For the death is come up into our windows" (cf. Bava Kamma 60b). So, too, did Onkelos translate it. — Another explanation of this verse: מחוץ תשכל חרב — the sword shall destroy them on account of what they have done in the streets (חוצה; the prefix מ denotes the cause: on account of the streets), as it is said, (Jeremiah 11:13) “According to the number of the streets of Jerusalem have you set up altars to the shameful thing” (Sifrei Devarim 321:12); ומחדרים אימה — on account of what they have done in the innermost chambers of their houses, as it is said, (Ezekiel 8:12) “[Have you seen] what the elders of the house of Israel do in the dark, every man in his marbled chambers?” (Sifrei Devarim 321:12)

אמרתי אפאיהם. אָמַרְתִּי בְלִבִּי אַפְאֶה אוֹתָם, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ אפאיהם אֲשִׁיתֵם פֵּאָה, לְהַשְׁלִיכָם מֵעָלַי הֶפְקֵר, וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ בְעֶזְרָא (נחמיה ט') "וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה" — לְהֶפְקֵר, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים אוֹתוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ "יָחוּל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן", וְלֹא יִתָּכֵן, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב אֲאַפְאֵיהֶם, אַחַת לְשִׁמּוּשׁ וְאַחַת לִיסוֹד, כְּמוֹ "אֲאַזֶּרְךָ" (ישעיהו מ"ה), "אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי" (איוב ט"ו), וְהָאָלֶ"ף הַתִּיכוֹנָה אֵינָהּ רְאוּיָה בוֹ כְלָל. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם אַחַר לְשׁוֹן הַבָּרַיְתָא הַשְּׁנוּיָה בְסִפְרֵי הַחוֹלֶקֶת תֵּבָה זוֹ לְשָׁלוֹשׁ תֵּבוֹת, אָמַרְתִּי אַף אֵי הֵם — אָמַרְתִּי בְאַפִּי אֶתְּנֵם כְּאִלּוּ אֵינָם שֶׁיֹּאמְרוּ רוֹאֵיהֶם עֲלֵיהֶם אַיֵּה הֵם:

אמרתי אפאיהם means, I said in my heart, “I will אפאה them”. One may explain אפאיהם to mean: I would make them as פאה, i.e. “as grain left in the corner of the field”, to cast them away from Me as something free to all. We find a similar idea to this in Ezra (Nehemiah 9:22), “And thou gavest them kingdoms and nations and didst set them aside as a corner (פאה)” — i.e., as free to all. Thus (under this meaning) did Menachem ben Seruk classify it. Others expound it as the Targum does: My wrath (אף) will fall upon them. This is, however, not correct, for if it were so (i.e., if אפאיהם were connected with אף) it ought to have written אֲאַפְאֵיהֶם with two Alephs, the one as a servile letter (a prefix) and the other as a root letter, just as in (Isaiah 45:5) אאזרך, “I girded thee”, and (Job 16:5) “I would strengthen you (אאמצכם) with my mouth” (in both these cases the first letter of the root is א as it is in אף), and the middle א (that after the פ) would not be proper to be in it at all. Onkelos, however (in connecting the word with אף, anger), rendered it according to the explanation of a Baraitha taught in Sifrei Devarim 322:1 which divides this word into three words, אמרתי אף אי הם, which means, I said in My anger (אף) I will make them as though they were not existent, i.e., that those who are looking for them would ask about them, “Where are they (אי הם)?".

לולי כעס אויב אגור. אִם לֹא שֶׁכַּעַס הָאוֹיֵב כָּנוּס עֲלֵיהֶם לְהַשְׁחִית, וְאִם יוּכַל לָהֶם וְיַשְׁחִיתֵם יִתְלֶה הַגְּדֻלָּה בּוֹ וּבֵאלֹהָיו וְלֹא יִתְלֶה הַגְּדֻלָּה בִּי, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר פן ינכרו צרימו — יְנַכְּרוּ הַדָּבָר לִתְלוֹת גְּבוּרָתָם בְּנָכְרִי שֶׁאֵין הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ — פן יאמרו ידנו רמה וגו':

לולי כעס אויב אגור WERE IT NOT THAT THE WRATH OF THE ENEMY WAS אגור — i.e. were it not that the wrath of the enemy were heaped up (אגור) against them to destroy them, and if he does overpower them and destroy them, he will attribute the greatness to himself and to his god, and he will not attribute it to Me. That is the meaning of what is stated immediately afterwords: פן ינכרו צרימו — i.e. lest they treat the matter as arising from a stranger (ינכרו) by attributing their power to a stranger (נכרי) to whom the greatness, however, does not actually belong, פן יאמרו ידינו רמה וגו׳ LEST THEY SHOULD SAY, OUR HAND IS EXALTED etc.

כי אוֹתוֹ גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה. שֶׁאִלּוּ הָיוּ חֲכָמִים ישכילו זאת איכה ירדף וגו':

כי FOR that nation גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה IS A NATION OF ERRING COUNSEL, NEITHER IS THERE ANY UNDERSTANDING IN THEM — for if they were wise (לו חכמו),‎ ישכילו זאת THEY WOULD UNDERSTAND THIS viz., איכה ירדף וגו׳ HOW COULD ONE PURSUE [A THOUSAND] etc.