י״א
כ״ורְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃
26See, this day I set before you blessing and curse:
ראה אנכי … ברכה וקללה. הָאֲמוּרוֹת בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל:
ראה אנכי ... ברכה וקללה BEHOLD I [SET BEFORE YOU THIS DAY] A BLESSING AND A CURSE — those which are later to be recited on Mount Gerizim and on Mount Ebal respectively (cf. v. 29).
כ״זאֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
27blessing, if you obey the commandments of the ETERNAL your God that I enjoin upon you this day;
את הברכה. עַל מְנָת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ:
את הברכה [I SET BEFORE YOU] THE BLESSING — with the condition that you should obey (אשר תשמעו).
כ״חוְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ {ס}
28and curse, if you do not obey the commandments of the ETERNAL your God, but turn away from the path that I enjoin upon you this day and follow other gods, whom you have not experienced.kwhom you have not experienced I.e., who have not proved themselves to you; cf. Hos. 13.4.
מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו'. הָא לָמַדְתָּ כָּל הָעוֹבֵד עֲ"זָ הֲרֵי הוּא סָר מִכָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, מִכָּאן אָמְרוּ הַמּוֹדֶה בַּעֲ"זָ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ (ספרי):
מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו׳ [IF YE DEPART] FROM THE WAY WHICH I COMMAND YOU THIS DAY, TO GO [AFTER OTHER GODS] etc. — You thus learn that he who serves idols departs from the entire path of life that Israel has been commanded. From this passage they (the Rabbis) taught the well-known dictum that he who acknowledges the divinity of an idol is as though he denied the Torah in its entirety (Sifrei Devarim 54:4).
כ״טוְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃
29When the ETERNAL your God brings you into the land that you are about to enter and possess, you shall pronounce the blessing at Mount Gerizim and the curse at Mount Ebal.—
ונתתה את הברכה. כְּתַרְגּוּמוֹ "יָת מְבָרְכַיָּא" – אֶת הַמְבָרְכִים:
ונתת את הברכה THEN THOU SHALT PUT THE BLESSING [UPON MOUNT GERIZIM] — Understand this as the Targum renders it: ית מברכיא those who pronounce the blessing.
על הר גרזים. כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים הוֹפְכִין פְּנֵיהֶם וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה – בָּרוךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ'. כָּל הָאֲרוּרִים שֶׁבַּפָּרָשָׁה אָמְרוּ תְחִלָּה בִּלְשׁוֹן בָּרוּךְ, וְאַחַר כָּךְ הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה (סוטה ל"ג):
על הר גרזים means “towards Mount Gerizim”: they (the Levites) turned their faces towards it and began with a formula of blessing: “Blessed be the man that doth not make any graven or molten image etc.”. For each of the paragraphs beginning with the expression ארור as set forth in the chapter (Deuteronomy 27), they first recited in a converse form, beginning with the expression ברוך, “Blessed be etc.” and only afterwards did they turn their faces towards Mount Ebal and began to recite the corresponding curse (Sifrei Devarim 55:2; Sotah 32a; cf. Rashi on Deuteronomy 27).
ל׳הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃
30Both are on the other side of the Jordan, beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah—near Gilgal, by the terebinths of Moreh.
הלא המה. נָתַן בָּהֶם סִימָן:
הלא המה ARE THEY NOT [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN … ]? — He gave geographical indications regarding them (the mountains).
אחרי. אַחַר הַעֲבָרַת הַיַּרְדֵּן הַרְבֵּה וָהָלְאָה לְמֵרָחוֹק; וְזֶהוּ לְשׁוֹן אַחֲרֵי, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרֵי מֻפְלָג הוּא:
אחרי [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN,] AFTER — This means: behind the passage of the Jordan much further on in a distance, for that is the force of the expression אחרי, because wherever the term אחרי (in contradistinction to אחר; cf. Rashi on Genesis 15:1) is used it signifies “greatly separated” (Genesis Rabbah 44:5; cf. Sifrei Devarim 56:1; Sotah 33b).
דרך מבוא השמש. לְהַלָּן מִן הַיַּרְדֵּן לְצַד מַעֲרָב, וְטַעַם הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁהֵם שְׁנֵי דְבָרִים, שֶׁנִּנְקְדוּ בִשְׁנֵי טְעָמִים, "אַחֲרֵי" נָקוּד בְּפַשְׁטָא, וְ"דֶרֶךְ" נָקוּד בְּמַשְׁפֵּל, וְהוּא דָּגֵשׁ, וְאִם הָיָה "אַחֲרֵי דֶרֶךְ" דִּבּוּר אֶחָד, הָיָה נָקוּד "אַחֲרֵי" בִּמְשָׁרֵת, בְּשׁוֹפָר הָפוּךְ, וְ"דֶרֶךְ" בְּפַשְׁטָא וְרָפֶה:
דרך מבוא השמש [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN, FAR DISTANT FROM IT] ON THE WAY OF THE SETTING OF THE SUN — i.e. beyond the Jordan towards the West. The accents in the verse prove that they (the word אחרי and the phrase דרך מבוא השמש) are two unconnected phrases since they bear two separate accents of a different character, viz., the word אחרי is marked by a Pashta (a disjunctive accent), and the word דרך is marked by a משפל (our Yetib), and also has a Dagesh. If, however, אחרי דרך formed one phrase, the word אחרי should be marked by a conjunctive accent, a שופר הפוך (our Mahpach) and דרך by a Pashta, while the ד of דרך would be ‘‘weak” (i.e. have no Dagesh; cf. Rashi on Joshua 7:15).
מול הגלגל. רָחוֹק מִן הַגִּלְגָּל:
מול הגלגל means, distant from Gilgal (not near Gilgal).
אלוני מרה. שְׁכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ב) עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה (ספרי):
אלוני מורה [BESIDE] THE TEREBINTHS OF MOREH — This is Shechem, for it states, (Genesis 12:6): “unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh” (Sifrei Devarim 56:1; Sotah 33b; cf. Rashi on that verse).
ל״אכִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ׃
31For you are about to cross the Jordan to enter and possess the land that the ETERNAL your God is assigning to you. When you have occupied it and are settled in it,
כי אתם עברים את הירדן וגו'. נִסִּים שֶׁל יַרְדֵּן יִהְיוּ סִימָן בְּיֶדְכֶם שֶׁתָּבֹאוּ וְתִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ (עי' ספרי):
כי אתם עברים את הירדן וגו׳ FOR YE SHALL PASS OVER THE JORDAN etc., — The miracles that will be wrought for you during your crossing of the Jordan shall be an omen for you that you will indeed come into and inherit the land (cf. Sifrei Devarim 57).
ל״בוּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
32take care to observe all the laws and rules that I have set before you this day.
י״ב
א׳אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כׇּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה׃
1These are the laws and rules that you must carefully observe in the land that the ETERNAL, God of your ancestors, is giving you to possess, as long as you live on earth.
ב׳אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת־כׇּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
2You must destroy all the sites at which the nations you are to dispossess worshiped their gods, whether on lofty mountains and on hills or under any luxuriant tree.
אבד תאבדון. אַבֵּד וְאַחַר כָּךְ תְּאַבְּדוּן, מִכָּאן לָעוֹקֵר עֲ"זָ שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ (עבודה זרה מ"ה):
אבד תאבדון YE SHALL UTTERLY DESTROY — Destroy and again destroy! (i.e. utterly destroy). From here we learn that he who eradicates an object of idol-worship must thoroughly uproot it (i.e. remove every trace of it) (Sifrei Devarim 60:1).
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו'. וּמַה תְּאַבְּדוּן מֵהֶם? אֶת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר עַל הֶהָרִים:
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו׳ [YE SHALL UTTERLY DESTROY] ALL THE PLACES (according to Rashi: FROM ALL THE PLACES) WHEREIN [THE NATIONS …] SERVED — And what shall ye destroy from them? Their gods which are upon the mountains (Avodah Zarah 45a).
ג׳וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃
3Tear down their altars, smash their pillars, put their sacred postsasacred posts See note at 7.5. to the fire, and cut down the images of their gods, obliterating their name from that site.
מזבח. שֶׁל אֲבָנִים הַרְבֵּה:
מזבח consists of many stones,
מצבה. שֶׁל אֶבֶן אַחַת, וְהוּא בִּימוֹס שֶׁשְּׁנוּיָה בַּמִּשְׁנָה (עבודה זרה מ"ז): אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּתָהּ לְבִימוֹס:
מצבה of one stone only. It is the בימוס, the pedestal for idolatrous statuary, of which we learn in the Mishna (Avodah Zarah 3:7): A stone which one originally hewed for an idol’s pedestal is forbidden for use.
אשרה. אִילָן הַנֶּעֱבָד:
אשרה is a tree that had been worshipped (Avodah Zarah 47a).
ואבדתם את שמם. לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם לִגְנַאי, בֵּית גַּלְיָא — קוֹרִין לָהּ בֵּית כַּרְיָא, עֵין כֹּל — עֵין קוֹץ (שם ל"ו):
ואבדתם את שמם AND DESTROY THEIR NAMES by giving them contemptuous nicknames. What they call בית גליא, “a sublime house”, you should call בית כריא, “a base house”, what they call עין כל, “the universal eye”, you call, עין קוץ “the thorn eye” (Avodah Zarah 46a).
ד׳לֹֽא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
4Do not worship the ETERNAL your God in like manner,
לא תעשון כן. לְהַקְטִיר לַשָּׁמַיִם בְּכָל מָקוֹם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר. דָּ"אַ — ונתצתם את מזבחתם, ואבדתם את שמם, לא תעשון כן. אַזְהָרָה לַמּוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם וְלַנּוֹתֵץ אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הָעֲזָרָה (מכות כ"ב). אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְצִין אֶת הַמִּזְבְּחוֹת? אֶלָּא שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם וְיִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם לְמִקְדַּשׁ אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁיִּתְחָרֵב (ספרי):
לא תעשון כן YE SHALL NOT DO SO [UNTO THE LORD YOUR GOD] — i.e. to burn offerings to God at any place you choose (as do the idolaters, cf. v. 2), but at the place which He will choose (cf. vv. 5—6). — Another explanation is: ונתצתם את מזבחתם … ואבדתם את שמם … לא תעשון כן YE SHALL PULL DOWN THEIR ALTARS … YE SHALL DESTROY THEIR NAMES … BUT YE SHALL NOT DO THIS [TO THE LORD YOUR GOD] — It is a prohibition addressed to one who would blot out the Name of God from any writing, or would pull out a stone from the altar or from the forecourt (cf. Sifrei Devarim 61:12; Makkot 22a). R. Ishmael said: “But can the idea enter your mind that the Israelites would pull down the altars of God?” But the meaning of לא תעשון כן is that you should not do like their doings so that your sins would cause the Sanctuary of (built by) your fathers to be laid waste (Sifrei Devarim 61:7).
ה׳כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה׃
5but look only to the site that the ETERNAL your God will choose amidst all your tribes as God’s habitation, to establish the divine name there. There youbyou Addressing each head of a household with a patrimony, or his wife if he is unavailable; cf. vv. 12, 18. are to go,
לשכנו תדרשו. זֶה מִשְׁכַּן שִׁילֹה:
לשכנו תדרשו AFTER HIS RESIDENCE SHALL YE INQUIRE — This refers to the Tabernacle at Shiloh. (Sifrei Devarim 62:3)
ו׳וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃
6and there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, your tithes and contributions,cyour…contributions Lit. “the contribution(s) of your hands.” your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks.
וזבחיכם. שְׁלָמִים שֶׁל חוֹבָה:
וזבחיהם AND YOUR SACRIFICES — Obligatory feast-offerings (cf. Sifrei Devarim 63:7)
מעשרתיכם. מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:
מעשרתיכם [THERE YOU SHALL BRING] YOUR TITHES — i.e. both the tithe of the cattle and the second tithe, in order to consume them within the wall(cf. Sifrei Devarim 63:8).
תרומת ידכם. אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כ"ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ (עי' ספרי):
תרומת ידכם THE HEAVE-OFFERING OF YOUR HAND — These are the first-fruits of which it is said, (Deuteronomy 26:4) “And the priest shall take the basket out of thine hand” (cf. Sifrei Devarim 63:9).
ובכרת בקרכם. לְתִתָּם לַכֹּהֵן וְיַקְרִיבֵם שָׁם:
ובכרת בקרכם AND THE FIRSTLINGS OF YOUR HERD — in order to give them to the priest that he may offer them there.
ז׳וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
7Together with your households, you shall feast there before the ETERNAL your God, happy in all the undertakings in which the ETERNAL your God has blessed you.
אשר ברכך ה'. לְפִי הַבְּרָכָה הָבֵא (ספרי):
אשר ברכך ה׳ ACCORDING AS THE LORD [YOUR GOD] HAS BLESSED YOU — in accordance with the blessing bring [the offerings of festive rejoicing] (Sifrei Devarim 64:5).
ח׳לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כׇּל־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו׃
8You shall not act at all as we now act here, everyonedeveryone I.e., every householder. as they please,
לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים וגו'. מוּסָב לְמַעְלָה עַל כי אתם עברים את הירדן וגו', כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן מִיָּד אַתֶּם מֻתָּרִים לְהַקְרִיב בְּבָמָה כָּל י"ד שָׁנָה שֶׁל כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, וּבַבָּמָה לֹא תַקְרִיבוּ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִים פה היום בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא עִמָּכֶם וְנִמְשַׁח וְהוּא כָשֵׁר לְהַקְרִיב בּוֹ חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת, אֲבָל בְּבָמָה אֵין קָרֵב אֶלָּא הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב, וְזֶהוּ איש כל הישר בעיניו, נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁאַתֶּם מִתְנַדְּבִים עַ"יְ שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם לַהֲבִיאָם וְלֹא עַ"יְ חוֹבָה, אוֹתָם תַּקְרִיבוּ בַּבָּמָה (שם; זבחים קי"ז):
לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים וגו׳ YE SHALL NOT DO AFTER ALL [THE THINGS] THAT WE DO [HERE THIS DAY] — This refers back to what is stated above (Deuteronomy 11:31) “for ye shall pass over the Jordan etc.”, the meaning being: when ye have crossed the Jordan, you are at once permitted to offer on Bamahs, during all the fourteen years of subjugating and dividing the land amongst the tribes: but on these Bamahs you must not sacrifice all that you sacrifice “here this day”, in the Tabernacle that is with you and that has been anointed and is thus fit to offer sin and guilt offerings and vows and free-will offerings on it, whilst on a Bamah only that may be sacrificed which has been made the subject of a vow or a free-will offering. And that is the meaning of איש כל הישר בעיניו, “every man whatsoever is right in his eyes” — vows and free-will offerings which you dedicate because it is pleasing in your eyes to bring them, and not because of an obligation imposed upon you, such may you offer on Bamahs, but not sacrifices that are to be offered in consequence of an obligation (sin and guilt offerings) (Sifrei Devarim 65:4; Zevachim 117b).
ט׳כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
9because you have not yet come to the allotted haven that the ETERNAL your God is giving you.
כי לא באתם. כָּל אוֹתָן י"ד שָׁנָה:
כי לא באתם FOR YE SHALL NOT HAVE COME [UNTO THE REST] all those fourteen years of conquering and dividing the land.
עד עתה. כְּמוֹ עֲדַיִן:
עד עתה is the same as “by that time”.
אל המנוחה. זוֹ שִׁילֹה:
אל המנוחה [FOR YE SHALL NOT HAVE COME YET] TO THE REST — This refers to Shiloh (Sifrei Devarim 66:2),
נחלה. זוֹ יְרוּשָׁלַיִם (ספרי; זבחים קי"ט):
נחלה [AND TO] THE INHERITANCE — This refers to Jerusalem (Sifrei Devarim 66:2; Zevachim 119a).
י׳וַעֲבַרְתֶּם֮ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכׇּל־אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח׃
10When you cross the Jordan and settle in the land that the ETERNAL your God is allotting to you, and you are granted safety from all your enemies around you and you live in security,
ועברתם את הירדן וישבתם בארץ. שֶׁתְּחַלְּקוּהָ וִיהֵא כָל אֶחָד מַכִּיר אֶת חֶלְקוֹ וְאֶת שִׁבְתּוֹ (נ"א – שִׁבְטוֹ):
ועברתם את הירדן וישבתם בארץ BUT WHEN YE GO OVER THE JORDAN, AND SETTLE IN THE LAND — This means, that ye shall have divided it amongst the tribes and every man knows his portion and the territory of his tribe,
והניח לכם. לְאַחַר כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק וּמְנוּחָה מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל – וְאֵין זוֹ אֶלָּא בִּימֵי דָוִד – אָז:
והניח לכם AND WHEN HE GIVETH YOU REST — i.e., after having conquered and divided the land and having obtained rest from the nations “which the Lord left by which to prove Israel” (Judges 3:1) — which was only in the days of David (cf. Sifrei Devarim 68:3) — then,