כ״ו
ו׳וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃
6So Isaac stayed in Gerar.
ז׳וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא׃
7When the locals asked him about his wife, he said, “She is my sister,” for he was afraid to say “my wife,” thinking, “The locals might kill me on account of Rebekah, for she is beautiful.”
לאשתו. עַל אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ׳:י״ג):
לאשתו means CONCERNING HIS WIFE, just as (20:13) “Say about me (לי), He is my brother”.
ח׳וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
8When some time had passed, Abimelech king of the Philistines, looking out of the window, saw Isaac fondling his wife Rebekah.
כי ארכו. אָמַר, מֵעַתָּה אֵין לִי לִדְאֹג, מֵאַחַר שֶׁלֹּא אֲנָסוּהָ עַד עַכְשָׁו, וְלֹא נִזְהַר לִהְיוֹת נִשְׁמָר:
וישקף אבימלך וגומר. רָאָהוּ מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ:
וישקף אבימלך וגומר AND AVIMELEKH OBSERVED, ET CETERA — He saw him having sexual relations (Genesis Rabbah 64:5).
ט׳וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃
9Abimelech sent for Isaac and said, “So she is your wife! Why then did you say: ‘She is my sister’?” Isaac said to him, “Because I thought I might lose my life on account of her.”
י׳וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַ֠ט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃
10Abimelech said, “What have you done to us! One of the men might have lain with your wife, and you would have brought guilt upon us.”
אחד העם. הַמְיֻחָד בָּעָם, זֶה הַמֶּלֶךְ:
אחד העם ONE OF THE PEOPLE — the one singled out from the people — viz., the king (cf. Targum).
והבאת עלינו אשם. אִם שָׁכַב כְּבָר, הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם:
והבאת עלינו אשם AND YOU WOULD HAVE BROUGHT GUILT UPON US — If he had lain with her already, YOU WOULD HAVE BROUGHT GUILT UPON US.
י״אוַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כׇּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
11Abimelech then charged all the people, saying, “Anyone who molests this man or his wife shall be put to death.”
י״בוַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃
12Isaac sowed in that land and reaped a hundredfold the same year. GOD blessed him,
בארץ ההוא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ חֲשׁוּבָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַצְמָהּ, כְּאֶרֶץ שִׁבְעָה גוֹיִם (בראשית רבה):
בארץ ההוא IN THAT LAND although it (Gerar) had not the sacred importance of Erez Yisroel proper — i. e., as the territory of the seven nations, and is therefore not as fertile as the Holy Land (cf. Ketubot 112a).
בשנה ההיא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינָהּ כְּתִקְנָהּ, שֶׁהָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן (בראשית רבה):
בשנה ההיא IN THAT YEAR although it was not a normal year, being a year of famine.
בארץ ההיא בשנה ההיא. שְׁנֵיהֶם לָמָּה? לוֹמַר, שֶׁהָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה:
בארץ ההיה בשנה ההיא In that land and in that year. — Why is there mention of the two — that land and that year? To tell you that that soil was hard and that year was a hard one (Genesis Rabbah 64:6).
מאה שערים. שֶׁאֲמָדוּהָ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְעָשְׂתָה עַל אַחַת שֶׁאֲמָדוּהָ מֵאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אֹמֶד זֶה לְמַעַשְׂרוֹת הָיָה:
מאה שערים AN HUNDREDFOLD — for they had estimated how much it should have yielded and it yielded one hundred for every measure which they had estimated. Our Rabbis said that the estimate was made for the purpose of the tithe (Genesis Rabbah 64:6).